רציתי להגיד לך גאיה קורן

גאיה קורן שכלה את אהוב נעוריה לפני 28 שנה, כשהיא הייתה סטודנטית והוא מ"פ מצטיין בצנחנים.

הם תכננו לבנות את חייהם יחד, ומאז שנפל היא מדמיינת איך זה היה יכול לקרות, למרות שהחיים, כמאמר הקלישאה, חזקים מהכל. עכשיו היא אומרת לכל אישה:  "תחיי את הרגע כי הכל זמני, את לא יודעת מה יקרה מחר".

 "אחרי מותו הרגשתי שאין לי חיים", מספרת קורן,  "כולם הקיפו אותי, אבל הוא היה היחיד שרציתי, והוא לא היה שם. הלבד היה החבר הכי טוב שלי. ישבנו ביחד לשיחות, יצאנו לשופינג, עשינו סידורים וחלמנו בהקיץ. כשהלבד שלי פגש גבר הוא מיד מצא צידוקים משכנעים למה זה לא יעבוד בינינו והוציא מכתבי פיטורים."

"השנים חלפו, הלב שלי צמח מחדש, התאהבתי, התחתנתי, התגרשתי, והלבד שלי התעורר. הוא כבר למד מה זה לאהוב ולאבד, יותר מפעם אחת, וקיבל החלטה בלתי מודעת: "אל תתקרבי יותר מדי, כי את יודעת איך זה נגמר, שום דבר לא לנצח, אהבה זה כואב"."

קורן החליטה לנצח את הפחד, מנגנוני ההדחקה שלה פעלו שעות נוספות  וחרדות נטישה ניהלו אותה מבלי שהיה לה מושג שהם קיימים בכלל.

קורן מספרת: "פחד הוא כמו עשב שוטה שצומח בלי אבחנה לכל הכיוונים, והבנתי שאני חייבת לעקור אותו מהשורש לפני שישתלט עליי ויחנוק אותי. הפסקתי לפחד מהעתיד והתחלתי לחיות את ההווה. מילים כמו "אם" ו"אז" יצאו מהלקסיקון שלי, כי הן המילים הכי תוקעות בעולם.

"אם הייתי יודעת שערן ימות בצבא אז הייתי מכריחה אותו להשתחרר, אבל אולי הגורל היה תופס אותו במקום אחר? אם הייתי יודעת שאתגרש אז לא הייתי מתחתנת, אבל איך היו נולדים ילדיי האהובים? ואיך הייתי עוזרת היום לנשים במשברי זוגיות?"

רס"ן ערן אלכאווי ז"ל

נולד ביום כ"ו באייר תשכ"ח (24.5.1968) בראשון לציון.

ערן למד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'סיני' בראשון לציון וסיים את לימודיו בגימנסיה 'גן-נחום' בעיר.

ערן אהב לקרוא ספרים ולעסוק בספורט. הוא היה בחור עליז והתחבב על חבריו בשל יושרו וכנותו.

בשלהי יולי 1986 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים.

לאחר הטירונות ולאחר שהוכשר כלוחם, נשלח לקורס קצינים ובסיומו חזר ליחידתו בתפקיד מ"מ. בעת ששימש כמ"מ השתתף ערן במחקר שערך בית-הספר למנהיגות בצה"ל, והוא נמנה עם עשרה קצינים מצטיינים, שסיפוריהם הובאו כדוגמה למנהיגות ומצוינות. ערן סיים קורס מ"פים בהצטיינות ומונה לתפקיד מפקד פלוגה ביחידתו. חבריו מספרים כי ערן היה מפקד קשוח, ויחד עם זאת אדם ביישן. הוא שמר על ריחוק מחייליו, אך הדבר לא מנע ממנו לדאוג לכל אחד מהם באופן אישי ומסור.

ביום ט"ז באדר א' תשנ"ב (20.2.1992), סמוך לכפר כפרא בלבנון, נפל ערן בקרב והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון-לציון.

במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה ארנס: "סרן ערן אלכאוי נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה קצין מקצועי, צנוע, אכפתי ואחראי. דרש מחייליו דרישות גבוהות תוך רגישות-יתר לחיי הפרט. הוא היה מנהיג כריזמטי, והיווה דוגמה אישית למופת".

ובדברי ניחומים אמר הרמטכ"ל, רב אלוף אהוד ברק: "גיליתי מפקד נערץ ביותר ששאף תמיד לשלמות."

ערן היה בן 24 בנופלו.

יהיה זכרו ברוך!

צפייה בסרט: רציתי להגיד לך / מאת גאיה קורן