טיפול בשברים לאחר ניתוח

על פי סוג השבר וגיל הילד ניתן להעריך מהם השברים אשר הם בעלי סיכון מוגבר לגרום לפגיעה ואשר יהיה צורך לעקוב אחריהם.

שברי מרפק

​שברי מרפק מקובעים לרוב על ידי פינים (תיילי מתכת) החודרים את העור. קצות הפינים נמצאים מחוץ לעור, אך מתחת לגבס. לא תראו את קצות המתכת בבית.

במסגרת הביקורות במרפאה, יוחלט על מועד הוצאת הפינים. הוצאתם נעשית במרפאה, ללא צורך בהרדמה. מרבית הילדים חוששים בזמן הוצאת הפינים, אך הפעולה עצמה אינה כואבת ואורכת מספר שניות.

אם ילדכם טופל בניתוח המערב פינים  אלו, נבקש להקפיד הקפדה יתרה שלא ללכלך את הגבס ולא להרטיבו, מחשש להתפתחות זיהום.

לאחר סיום הטיפול והוצאת המקבעים, ברוב המקרים  אין צורך בטיפולי פיזיותרפיה להחזרת טווחי תנועה במרפק. נהפוך הוא: לעתים קרובות, טיפולים אלו גורמים לבעיות בתנועת מרפק בילדים ואנו מציעים להתאזר בסבלנות. זמן החזרה לטווח תנועה מלא  בדרך כלל נמשך מספר שבועות עד חודשים ספורים אך עלול להימשך זמן ארוך יותר.

שברי אמה

​שברים בעצמות האמה עשויים להיות מקובעים על ידי פינים (תיילי מתכת)  או על ידי מסמרים גמישים החודרים לאורך העצם או ע"י פלטות וברגים , בהתאם למיקום וצורת השבר בעצם. השיקול לגבי סוג המקבע הינו מקצועי בלבד.

קיבוע בפינים: אלו פינים (תיילי מתכת) החודרים את העור. קצות הפינים נמצאים מחוץ לעור, אך מתחת לגבס. לא תראו את קצות המתכת בבית.

במסגרת הביקורת במרפאה, יוחלט על מועד הסרת הפינים. הסרתם נעשית במרפאה, ללא צורך בהרדמה. מרבית הילדים חוששים בזמן הוצאת הפינים, אך הפעולה עצמה אינה כואבת ואורכת מספר שניות.

אם ילדכם טופל בניתוח המערב תילים אלו, נבקש להקפיד הקפדה יתרה שלא ללכלך את הגבס ולא להרטיבו, מחשש להתפתחות זיהום. 

קיבוע במסמרים גמישים או פלטות - מסמרים גמישים נמצאים בתוך העצם ומתחת לעור. הוצאת מסמרים אלה מצריכה ניתוח נוסף בהמשך, מספר חודשים לאחר השבר.

שברי ירך

​שברים בעצם הירך אינם נדירים בילדים. אופן הטיפול בשברים אלה משתנה לפי סוג השבר, גיל הילד, ופציעות נוספות.

טיפול שאינו ניתוחי בשבר ירך

​טיפול זה מתאפשר בילדים צעירים מאוד (מתחת לגיל 5-6, כאשר השבר אינו בתזוזה גדולה. לעיתים ניתן לטפל באופן מיידי בגבס  ולעיתים יש צורך בטיפול מושהה ע"י מתיחה עורית לפני הקיבוע בגבס. 
הטיפול בגבס מיידי לאחר שבר, מצריך קיבוע של שתי הרגליים בגבס, ומצריך התקנה של הגבס ספייקה (SPICA) תחת הרדמה מלאה, כיוון שמדובר בפעולה כואבת.

טיפול מושהה במתיחה, מצריך שכיבה במיטה במתקן מתיחה עד להתחלת סימני חיבור של השבר בצילום. משך המתיחה הוא 2-3  שבועות בממוצע, בהתאם לגיל הילד, סוג השבר ומיקומו. תקופה זו הינה באשפוז. הנחת הגבס בסיום המתיחה הינה על רגל אחת, ומבוצעת ללא צורך בהרדמה, משום שבשלב זה, אין כאב בהנעת הרגל.

משך הטיפול במתיחה וגבס יחד הינו כ 6 שבועות. כלומר, אם ילדכם אושפז למשך שבועיים, ולאחר מכן הושם גבס, הגבס יהיה למשך כ 4 שבועות.

חשוב לנו להדגיש: לילדים יש יכולת ריפוי מצוינת. מרבית השברים אינם מצריכים החזרה מדויקת של העצם למקומה, ומספיקה החזרה חלקית, לפי מיקום השבר וגיל הילד. לכן, כאשר אתם בוחנים את הצילומים, אנו מציעים לא להיבהל. בהחלט ייתכן שהעצם נראית שבורה ולא במקומה, אך אין זה אומר שיש חובה לתקן או לנתח את הילד. עם זאת, בהחלט יש צורך במעקב אחר הפרש אורך רגליים למשך שנתיים לפחות מיום השבר. מעקב זה ניתן לבצע במרפאתנו או על ידי אורתופד ילדים במסגרת הקהילה.

טיפול ניתוחי בשבר ירך

בילדים מעל גיל 5-6, השכבה במיטה או קיבוע בגבס למשך 6 שבועות הינם נטל כבד על הילד ועל ההורים . מסיבה זו, בגילאים מעל 5-6 שנים, אנו לרוב ממליצים על טיפול ניתוחי בשברי עצם הירך.

טיפול זה עשוי להיות על ידי מסמרים גמישים, פלטות וברגים או על ידי מסמר קשיח. בחירת סוג הקיבוע נעשית על פי שיקולים רפואיים  וגיל הילד. כל המקבעים הללו מאפשרים הנעה של הרגל במיטה או בישיבה לאחר הניתוח, וחלקם, אך לא כולם, מאפשרים דריכה. הוצאה של מקבעים אלו נעשית בניתוח נוסף, לפי הצורך, לאחר שהשבר התחבר באופן מלא.