היפוגליקמיה

 כל חולה סוכרת יודע מהי היפוגליקמיה, מילת הקסם המפחידה. המצב הרפואי מסכן החיים המיידי היחיד במצבים של סוכרת מסוג 1, הנובע מהמחלה ומאופן התנהלות הטיפול בסוכרת. וסימני האזהרה שלו הם מועטים ולא ברורים או מזוהים ברוב המקרים.
מהו? האם הוא אכן כל כך מסוכן? האם ניתן למנוע אותו?

מהי היפוגליקמיה?

זהו מצב בו רמת הסוכר בדם יורדת אל מתחת לנורמה (באדם בריא מוגדר כערך מתחת ל-60 מ"ג/ד"ל, וככל שהערך נמוך יותר מוגדר כמצב חמור יותר). בחולי סוכרת תחושה של היפוגליקמיה עשויה להופיע בערכים של מתחת ל- 70-80 מ"ג/ד"ל, ואז מומלץ לטפל,בכדי למנוע המשך ירידה. ​

מה הם הסימנים למצב של היפוגליקמיה?

 תחושת רעב, רעידות בידיים, הזעה, חוורון, עצבנות, אי שקט, דופק מהיר, ישנוניות, כאב ראש, .סחרחורות ובלבול. בילדים קטנים יתכן רק שינוי במצב רוח או ללא תסמינים כלל עד לאיבוד הכרה פתאומי. גם בבני נוער ובמבוגרים מצב של היפוגליקמיה מתקדמת עשוי להתפתח ללא תסמינים מקדימים וכשהערכים יורדים אל מתחת ל-40 מג'/דל, ללא אזהרה, מצב זה יכול לגרום לפרכוס ולאיבוד ההכרה.

כאשר מצב שכזה מתרחש בלילה, בשינה, הוא יכול להוביל למוות. כפי שדווח בישראל בשנים האחרונות על  3 מקרי מוות בשינה בסוכרתיים מסוג 1. תסמונת זו של "מוות בשינה" בחולי סוכרת מסוג 1, אחראית ל 5-6% ממקרי התמותה בחולי סוכרת מסוג 1 בעולם, 2-6 מקרים ל 100,000 שנות חולה.

מהן הסיבות להיפוגליקמיה?

היפוגליקמיה נגרמת על רקע של חסר התאמה בין רמת האינסולין הנמצאת באופן פעיל בדם לבין רמת הסוכר בדם. באדם בריא לא יכול להתרחש אירוע של היפוגליקמה אלא במצב של הפרעה הורמונאלית נדירה או ילדים צעירים בצום ממושך. רמת הסוכר בדם תלויה באדם בכמות הפחמימות שנאכלו, הפעילות הגופנית המבוצעת, ואיזון הורמונאלי בין מספר הורמונים כשהעיקרי שבהם הוא האינסולין. במטרה לשמור עלהסוכר מעל ערך של 6 מג לדל.
בחולה סוכרת מסוג 1, אין אינסולין עצמי בכלל. ולכן, איזון הסוכר ושמירה על רמתו בדם תלויים במינון האינסולין המוזרק . מינון זה ניתן על ידי החולה בהתאמה לכמות הפחמימות באוכל הנאכל, בסוג המזון ומהירות הפירוק של הפחמימה, בפעילות הגופנית המבוצעת באותו יום ובמצבי מחלה שונים. ברור שהתאמת מינון האינסולין היא מאתגרת מאוד ולא תמיד "קולעים" במינון. לכן, יש אירועי כמעט היפוגליקמיה קלים  בשכיחות גבוהה אצל רוב המטופלים. (במספרים סביב 60-80 מג לדל) . כאשר הערכים יורדים אל מתחת ל-50 מג לדל, ללא תחושה מקדימה, יש סכנה לאיבוד הכרה. לא תמיד נתן לצפות מראש מצבים אלו. ​

האם ניתן למנוע אירועי היפוגליקמיה מסכני חיים אלו?

​המטרה הינה לאתר את האירוע לפני ירידת הסוכר לערך של פחות מ-50 מג לדל. כלומר לטפל כאשר הסוכר הוא 65-70 מג לדל על ידי מתן של כמות מדודה של סוכר פשוט ובמידת הצורך מתן זריקת גלוקגון (מזרק  כתום קל לשימוש שיש למטופלים בביתם וגם במסגרות הבית ספריות של המטופלים הצעירים). כלומר, עירנות ותשומת לב לירידת הסוכר על ידי הסביבה (סייעות בגני ילדים ובבתי ספר), על ידי חברים ובני משפחה, ועל ידי המטופל עצמו.

התנהלות מדוייקת מאוד עם מחלת הסוכרת של התאמת מינון האינסולין המוזרק לכמות הפחמימות בתזונה, אכילת מזונות מתאימים שאינם ממותקים. התאמת מינון האינסולין לפעילות הגופנית המבוצעת, מדידות סוכר לפני השינה ולפני פעילות גופנית. וכמובן, שימוש במד סוכר רציף (סנסור) שיתריע על אירוע מתקרב. מד סוכר רציף הוא מכשיר שהוכנס לשימוש בעולם ובישראל בשנים האחרונות ומסוגל למדוד סוכר תת עורי באופן רציף. המכשיר מודד סוכר תת עורי באופן רציף ומסוגל לאתר ולהתריע עלידי צפצוף ורטט אירועי סוכר בירידה אצל מטופלים שלא חשים בכך, ילדים צעירים ,בני נוער ומבוגרים כאחד.

מה עושים כשיש היפוגליקמיה?

​במצב של היפוגליקמיה יש לתת סוכר פשוט כגון, 3 כפיות סוכר, חצי כוס של משקה ממותק , או טבליות סוכר מוכנות. ניתן למרוח דבש, ריבה או סוכר פשוט על החניכיים ובחלל הפה ובמידה ויש איבוד הכרה מתן של זריקת גלוקגון תת עורית או תוך שרירית. על ידי מזרק שנמצא בערכת המטופלים. מומלץ להכין מארז קבוע להיפוגליקמיה שיהיה תמיד זמין לילד: גלוקומטר, מספר מקלונים, אריזה קטנה של מיץ מתוק (כגון,טרופית קטנה), טבליות גלוקוז, אריזה קטנה של דבש, או 4 שקיות סוכר.

לסיכום

​חשוב לציין שאירועי היפוגליקמיה קצרים שטופלו בזמן אינם פוגעים בתפקוד המוחי לטווח ארוך . בעבר חששו מאוד מהיפוגליקמיות מורגשות גם בערכים של 60-70 מג לדל, בהנחה שהן גורמות לנזק מוחי, והיתה בדרך זו פגיעה באיזון כי גם ההורים וגם הנחיות הטיפול הבינלאומיות העדיפו לשמור את אוכלוסיית הילדים על ערכי סוכר ממוצעים גבוהים יותר.

נכון לשנת 2014, ולהנחיות הטיפול העדכניות של האיגודים הבינלאומיים ברור שהסוכרים הגבוהים במהלך היממה הם אלה שגורמים את הנזק המוחי המתמשך. הם אלה שגורמים לאיטיות המחשבה, להפרעה לזכרון לטווח קצר ולתסמינים רבים הקשורים לתפקוד  הקוגניטיבי כבר בשנות המחלה הראשונות.

המצב מאתגר עוד יותר את הטיפול בסוכרת מסוג 1 ומצריך ערנות, השקעת זמן ומחשבה רבים בעת מתן המינון של האינסולין ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות בכדי למנוע אירועים של סוכר מתחת ל 60-70 מג לדל , ומצד שני מניעת עליית ערכי הסוכר אל מעל ה 180-200 מג לדל.