אנאוריזמות תוך-גולגולתיות ודימום מוחי

מטופלים הסובלים ממחלת כליות פוליציסטית (ADPKD)  נמצאים בסיכון מוגבר פי 7 לפתח אנאוריזמות מוחיות, ולעיתים נדירות - גם לדימום מוחי. למרות שרובן של האנאוריזמות אינן תסמיניות והסיכון האבסולוטי לקרע נותר נמוך, הסיכון היחסי לדימום מוחי באוכלוסייה זו גבוה משמעותית (פי 7) לעומת האוכלוסייה הכללית.

דימום מוחי הוא הסיבוך החוץ-כלייתי החמור ביותר ב- ADPKD  עם שיעורי תמותה ותחלואה גבוהים.

גורמי סיכון לדימום מוחי:

• סיפור משפחתי של דימום מוחי או אנאוריזמות בקרב חולי ADPKD מעלה פי 4 את הסיכון לבני משפחה אחרים החולים במחלה. עם זאת, בכ-50% מהחולים שאובחנו עם אנאוריזמות או דימום מוחי - לא נמצא סיפור משפחתי דומה.
• גורמי סיכון נוספים כוללים: מין (נשים, בעיקר מעל גיל 50), עישון, יתר לחץ דם לא מאוזן, וייתכן שגם סוג המוטציה הגנטית (PKD1 לעומתPKD2 ).
• גם לגודל האנאוריזמה ולמיקומה במוח (בעיקר במערכת האחורית) יש חשיבות רבה בהערכת הסיכון.

הדמיה לגילוי מוקדם 

בדיקת סקר לאיתור אנאוריזמות בסיכון גבוה מאפשרת זיהוי מוקדם והתערבות מתאימה – שמטרתה למנוע את הקרע של האנוריזמות ובכך למנוע דימום מוחי ביחד עם התחלואה והתמותה הנלווים אליו.

במרכז הרפואי שמיר מתבצעת בדיקת MRI מוח בפרוטוקול Time of Flight (TOF) –  ללא קרינה וללא חומר ניגוד. הבדיקה רגישה במיוחד לגילוי אנאוריזמות מעל 5 מ"מ (ולעיתים אף מ-3 מ"מ ומעלה).

למי מומלץ להיבדק? 

• מטופלי ADPKD מעל גיל 18, בפרט אלו מהם שבסיכון גבוה - לפחות פעם אחת לאחר האבחנה.
• המשך המעקב יותאם לפי גורמי הסיכון האישיים ותוצאות ההדמיה.